מן התקשורת
יוצרים ענין/ עם שרון שגיא
עמותת הכוריאוגרפים

איך נולדה להקת פלמנקו נטורל?
להקת flamenco natural נוצרה עם חזרתי לארץ לאחר כמעט 15 שנה בהם חייתי בספרד והסתובבתי בעולם כרקדנית בהופעות ובכיתות אמן.
היה רצון חזק להקים פה להקה עם רקדנים ומוזיקאים מקצועיים ולהמשיך ליצור פלמנקו אותנטי אך מקורי.
אני מתבססת בעבודה שלי על ידע עמוק של הפלמנקו השורשי מתוך נסיון של שנים, ועם זאת מאמינה
שלכל יוצר יש מקורות השראה מהם הוא שואב על מנת לספר או לבטא את סיפורו האישי או האחר.


אני מבינה שהעיקרון המוביל אותך, הוא ליצור פלמנקו מקורי עכשווי. איך עושים זאת?
עצם העובדה שאני צברית, ירושלמית, שגדלה כאן ויוצרת כאן אך חייתה כמעט חצי מהחיים בחו"ל [ספרד ועוד ארצות] נותנים לי המון מקורות מהם אני שואבת השראה ליצור יצירה עכשווית ומקורית אך עם זאת כזו המבוססת על השורשים העמוקים והייחודיים של הפלמנקו ושלי כאדם. אני מאמינה שהדבר הכי חשוב באמנות זה לשמור על ערוצים פתוחים ולהיות כנה ונאמן לעצמך. כלומר, להכיר, לראות ולהתחבר ולא לפחד ללמוד מהאחר וליצור בשיתוף עם שפות שונות. היכולת להכיל, לעכל וללמוד מהאחר רק מחזקת את האמן ומאפשרת לו להיות פתוח אך עם זאת הוא עצמו.

קראתי שאת אומרת שמצד אחד, חשוב להשאיר את הפלמנקו כדרך ביטוי ספונטנית, רגעית ומאולתרת, ומצד שני מתוכננת ובנויה עד הפרטים הקטנים. איך מתיישבים שני העקרונות הללו?
הייחוד של הפלמנקו הוא בקשר הבלתי ניתן להפרדה בין הריקוד, הנגינה והשירה כדבר אחד משולב. יצירה משותפת ויחסים של אמון והיכרות עם השפה המשותפת על במה אחת. כמו בג'ז, גם בפלמנקו יש הרבה מקום לאלתור ועם זאת הרבה מאד הבנה והכרה של ה"סטנדארט". במקרה של הפלמנקו מדובר במקצבים והסגנונות הייחודיים לפלמנקו "COMPAS" PALO FLAMENCO". קיימת כוריאוגרפיה ברורה עם התחלה אמצע וסוף ובתוכה מקומות שיש בהם החופש לאלתר, אינטראקציה קסומה בין המוסיקה לרקדן, בין הzapateado [נקישות הרגליים] לבין המוסיקה והpalamas [מחיאות הכפיים הקיצביות] שהן חלק בלתי נפרד מהפלמנקו.
כשהאמנים מכירים ויודעים פלמנקו באמת המצב הזה הוא לא רק אפשרי אלא הוא המקום הכי מדהים וחזק בפלמנקו [לדעתי].

מה פירוש שם המופע החדש ובמה הוא עוסק? איך נולד המופע? מה כלל תהליך העבודה עליו?
Toma q toma הוא ביטויי בפלמנקו ששייך לקבוצה של ביטויים או קריאות שקוראים בזמן שמישהו רוקד או מנגן על הבמה. אין בנמצא תרגום ממשי, זה כמו להגיד: " קחו את זה" או משהו בסגנון ,שוב התרגום לא ממש משקף.
מה שבטוח זה שזה ביטויי שגור בפיהם של אמני פלמנקו לדורותיהם.
*המופע החדש הוא נסיון לשבור את התמונה בה המוסיקאים יושבים מאחורי כלי הנגינה שלהם, במקום קבוע לאורך כל המופע ובעצם לא מקבלים מקום של דמויות אלא רק כלהקת מוסיקאים מלווים. כפי שכבר ציינתי מקומם של המוסיקאים בפלמנקו הוא רם מעלה והם בהחלט לא משמשים כלהקת ליווי. הם הנשמה של כל הסיפור הזה שנקרא – פלמנקו. לכן במופע הזה הנגנים כמו הרקדנים זזים ממקום למקום בהתאם לתמונה ולכוריאוגרפיה באותו הרגע. ישנם דיאלוגים בין ריקוד למוסיקה בכל הרמות, גם ברמה הכי בסיסית של הפלמנקו, חיבור שקיים תמיד בין השירה, הריקוד, הגיטרה, והקצב, וגם חיבורים יותר אנושיים בין אנשים, בין גבר לאישה, בתוך קבוצת נשים לבין עצמה וגם האדם לבדו בפנימיות שלו,
בלבד שלו.
במופע החדש ישנה פריצה מתוך המסורת החוצה ובחזרה אליה, אם ע"י שימוש בחומרים יותר עכשווים
ורעיונות שחורגים מהמסורתי בלבד.

מה לדעתך, מייחד את העבודה החדשה לעומת קודמותיה?
בעבודה החדשה יש שוני בהעמדה של האמנים על הבמה, מצד אחד הכוריאוגרפיות של הפלמנקו החזק והגדול והצבעוני, לעומתו הפלמנקו האינטימי המחבר בין דמויות על הבמה ומספר סיפורים. המופע זורם כמעט בלי רגע של הפסקה, קיימים מעברים בין תמונה לתמונה, ובתוך כל זה יש גם הגשה של פלמנקו בצורות חדשות ועכשוויות.
*לינק למאמר על פלמנקו שאני כתבתי לשאלתך על הפלמנקו מנין בא ולאן הולך
http://www.flamenconatural.co.il/flamenco.asp

מהו בעצם, הפלמנקו? איך הוא נולד?
הפלמנקו הוא אחד מסגנונות הריקוד הדרמתיים והאקספרסיביים ביותר שיש, אני מאמינה שאפשר לספר כל סיפור עם פלמנקו. עם זאת לכל תנועה או מחווה אין תרגום מיידי או מילולי [למשל כפי שניתן למצוא בסגנונות המחול ההודי]. בפלמנקו הכל קיים ככלי מדהים לביטויי ולאינטרפרטציה של האמן.
רקיעה יכולה להיות בעלת משמעות שונה בכל מצב ורגע, ובעיקר לתפקד ככל כלי הקשה אחר. לעומת זאת תנועות הגוף החדות והרכות, הארוכות והקצרות, תנועות הראש האגן והרגליים הן כלי ביטויי מדהים, וכל אלו ביחד מאפשרים לרקדן לבטא כל דבר שרק יעלה על הדעת.

איזה סוג של דיאלוג מתקיים בין הרקדן לנגן או לנגנים שלו? והאם יש סיפור בריקוד הזה או שזה ריקוד לשם ריקוד?
הפלמנקו למעשה חי ובנוי על הדיאלוגים והשייחים בין הרקדן למוסיקה. החל מהדיאלוג הקיצבי שקיים לכל אורך הדרך ועד לדיאלוג הדרמטי בין הזמר שלמעשה מספר סיפור לבין הרקדן שמבטא בגופו את הרגשות והדרמה של הסיפור, וכמובן בין צלילי הגיטרה והמוסיקה בכללותה לבין כל המרחש על הבמה. למעשה כפי שאני רואה מעריכה ומבינה את האמנות הזו, בין הריקוד לבין המוזיקה יש קשר הדוק ובלתי ניתן להפרדה. זה הלב הנשמה והגוף יחדיו כשבכל רגע נתון התפקידים מתחלפים ומתערבבים אבל תמיד יש ביניהם קשר ונוכחות.

מה דרוש לו, לדעתך, לרקדן, כדי להפוך לרקדן פלמנקו מצליח?
קטונתי, אבל למיטב נסיוני כדי להצליח להפוך לרקדן פלמנקו צריך בראש ובראשונה אהבה בלתי מוסברת לאמנות הזו ולמוסיקה הזו.
דבר שני צריך רצון והתמדה כמו בכל תחום שברצונינו להגיע למצויינות, ושלישית רקדן פלמנקו חייב חוש קצת מפותח ביותר ומעל לממוצע מכיוון שהוא מתפקד בו זמנית כרקדן וכמוסיקאי - פרקשוניסט.
גם קואורדינציה טובה מאד עוזרת.

אבל מעל לכל ולפני הכל- הרבה נשמה ורגש...

הרזומה הפנומנלי שלך כולל בין השאר, עבודה עם להקות בלט קלאסי. מה ההבדל, אם יש כזה, בין פלמנקו לכשלעצמו לבין פלמנקו בהקשר של בלט קלאסי?

במקרה שלי עבדתי עם בלט פאנוב על גירסה מאד ייחודית לאופרה כרמן, למרות האופי הספרדי של האופרה, עובדה שאפשרה להכניס את הפלמנקו ולשלבה באופרה, רקדתי ללא מוסיקת פלמנקו חיה כפי שאני בדרך כלל עושה. העבודה היתה מאד מעשירה ומקצועית, עבדנו בפוקוס תנועתי מעט יותר קלאסי, תנועות ארוכות יותר וכו. כמו כן רקדתי דואט עם פרימה בלרינה קלאסית וזה היה מעניין ומאתגר לעבוד בצורה שתוכל להיות הרמונית למרות השוני הסגנוני הגדול.

במהלך הקריירה שלי התמזל מזלי לעשות לא מעט שיתופי פעולה סגנוניים (עם סטפס, מחול הודי, מחול מודרני[עידו תדמור], מחול מזרחי, טרייבל פיוז'ן-סיגל זיו) ואני בטוחה שכל אחד מהם לימד והעשיר אותי מאד מאד ולו רק ביכולת להיפתח, לחשוב אחרת, לנוע אחרת, לחפש אחר הדומה וליצור את החיבור.

בשנים האחרונות הפלמנקו צובר יותר ויותר תאוצה והכרה. למה את מייחסת את המגמה הזו?
הפלמנקו אכן בתאוצה גדולה לשימחתי. יש לכך מספר סיבות:

בראש ובראשונה מכיוון שזו אמנות חזקה ומדהימה וככל שהקהל הישראלי נחשף אליה יותר
ההבנה וההכרה גדלה.

ישנה קרן חשובה מאד "קרן עדי" שקיימת כבר עשרים שנה. זוהי קרן שמקדמת את הפלמנקו ברמה מקומית ובין לאומית כאחד. כל שנה מתקיים "פסטיבל ימי הפלמנקו", בכל שנתיים נערכת תחרות פלמנקו, סדנאות וכו.

ולבסוף אל נשכח שמקורותינו רבים הם והמקור הספרדי שלנו קיים ופועם בתרבותינו בשילוב עם מזגנו החם והישיר והאופי הישראלי שאני רואה איך הוא דומה לישירות של ריקוד הפלמנקו, יוצא ישר מהבטן ופוגע ישר בבטן...

ברפרטואר שלך, גם מופע לכל המשפחה. איך ניגשים לפלמנקו כשמדובר בקהל של ילדים? מה היה חשוב לך להעביר לילדים?
אני עובדת הרבה מאד עם ילדים וחושבת שמה שמחבר ילדים בשלב המוקדם לפלמנקו זה הקצב והמשחק שיש בו. גם היופי וההתבוננות האישית כי הפלמנקו בסופו של דבר הוא ריקוד מאד אינדבידואלי. אני מנסה להעביר לילדים גם משמעת עצמית, ריכוז דרך העבודה על הקצב וחיפוש אחר היציבה והיופי של הפלמנקו.


יש אמן/יצירה שהשפיעו עלייך במיוחד?
יש יותר מאמן אחד שהשפיעו עלי במיוחד וזה באמת משתנה עם התקופות של החיים.
יש שמות רבים עליהם אני חושבת אבל מה שמאחד את כולם זה דבר מאד חשוב, אמנים שהתחברתי אליהם בגלל הכנות שבהם, האוטנטיות והכח הפנימי ולא הרצון למצוא חן, הרגש האמיתי שיוצא מהם בזמן שהם חיים את האמנות.

מהם מקורות היצירה שלך?
מקורות היצירה הם פנימיים, משהו שרוצה לצאת החוצה, משהו שיכול להיות סיפור חיים או פשוט צורך "לצייר" משהו עם הגוף הרוקד. משהו כואב או משהו שמח, לפעמים זו המוסיקה. אין חוקים, וגם לא תמיד אני יודעת מה בדיוק המקור של היצירה.

מיהם המורים שנחרטו לך בנשמה?
במהלך חיי בספרד למדתי עם המון אמנים ומורים לשמחתי הרבה, דבר שעזר לי מאד לעצב את עצמי כאמן ואת סיגנוני בתוך העולם הזה של הפלמנקו.
Ciro,juana amaya,Carmen Greco,manolete, belen maya, manolo marin

הם רק חלק מהמורים הנפלאים שעיצבו את דרכי ואני אסירת תודה לכולם.

מהי התכונה החשובה ביותר ליוצר?
התכונה החשובה ביותר ליוצר...

לא להפסיק לחפש
לא להפסיק לעבוד
לא להפסיק לרקוד
לא להפסיק לנסות
לא לפחד להסתכן
לא להפסיק לאהוב

אם לא היית כוריאוגרפית ורקדנית, היית... ??
אם הגורל לא היה בוחר עבורי את הריקוד הייתי מאד רוצה להיות זמרת
אבל אם לא אמנות אז עבודה עם ילדים.



שרון שגיא


חזרה לעמוד מן התקשורת










קרן עדי משרד התרבות והספורט עמותת הכוריאוגרפים תרבות לישראל קרן ירושלים בית שמואל שולי עודד עיריית ירושלים אגף התרבות האגף לאומניות

© כל הזכויות שמורות - שרון שגיא - Flamenco Natural פלמנקו נטורל |  
   צילום: אייל לנדסמן, אורן דרכמן, שירה אגמון, אינסה ימליאנובה, נתי חדד, נל בריקמן, אורית סער.